בראשית, פרק כ״ו, פסוק כ״ח

משלחת פלשתית מגיעה אל יצחק מתוך התבוננות עמוקה והבנה כי ההשגחה האלוהית שליוותה את אברהם ממשיכה ללוות גם אותו, ולכן הם מצהירים רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ. הם מכירים בכך שעושרו הוא מתנת שמים ומבינים למפרע כי שהותו בגרר הביאה ברכה כלכלית לארצם, בעוד שעזיבתו גרמה להפסקתה. מתוך הכרה זו בנוכחות ה' בחייו, ובין אם מתוך חרטה כנה על שגירשו אותו או כהתנצלות שקרית, הם מבקשים תְּהִי נָא אָלָה, כלומר לכונן עכשיו ברית ושבועה הכוללת קללה על מי שיפר אותה. חידוש ההסכם נדרש משום שהפלשתים הפרו את הברית הקודמת עם אברהם, וכן כדי לעגן את השבועה מבחינה משפטית דווקא עתה כשיצחק אדם חופשי מחוץ לטריטוריה שלהם ואינו נתון לאונס שלטונם. הכפילות בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ נועדה לחלק בבירור בין המחנות ולגשר על הפער האמוני ביניהם, תוך צירוף העם ושרי הפלשתים להסכם המחבר בין שבועת העבר להווה.