בראשית, פרק כ״ו, פסוק ט״ז

הדרישה לֵךְ מֵעִמָּנוּ נובעת משילוב של קנאה כלכלית וחשש פוליטי, שכן עושרו החריג של יצחק גימד את כבוד המלך ועורר פחד מפני התקוממות. אמנם גירוש זה מהווה הפרה בוטה של ברית השלום וסימן מקדים לגלויות ישראל, אך ייתכן שאבימלך פנה ליצחק מתוך דאגה וביקש להרחיקו רק כדי להגן עליו מזעם ההמון. המלך מנמק את בקשתו בטענה כִּי עָצַמְתָּ, המבטאת את האיום שבהתעצמותו, ומוסיף מִמֶּנּוּ, בין אם כהשוואה לכך שיצחק התעשר הרבה יותר מהם ובין אם כהאשמה שצבר את הונו על חשבונם. המקומיים קיוו להשתלט על אדמתו וסברו בטעות שיצחק שואב אליו את שפע הברכה שלהם, אך כשהתרחק הבינו שהצלחתו נובעת אך ורק מברכת ה'. בסופו של דבר, הקנאה והדחייה החברתית פעלו ככלי השגחי שהציל את יצחק מהתבוללות במעמד הגבוה ושמר על זהותו הייחודית.