בראשית, פרק כ״ו, פסוק ל׳

יצחק נענה בחיוב לבקשת השלום של הפלשתים, וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, סעודה משותפת הנקראת כך על שם השתייה המלווה אותה. סעודה זו מהווה אישור פומבי ומעשי לפיוס, נועדה לבסס את הקשר בין הצדדים, והיא מנהג מקובל בעקבות כריתת ברית. העובדה שהם ישבו יחד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ מוכיחה כי יצחק קיבל את דבריהם באמת ולא הותיר בלבו כעס או טינה כלפיהם. בכך הוא פועל כדרכם של צדיקים המתפייסים בקלות, ומפגין נדיבות וחסד כלפי אורחיו, אף על פי שבעבר הם לא ערכו עבורו סעודה דומה.