בעקבות רעב כבד, יצחק מתכנן ללכת למצרים כדי למצוא מחיה או להפיץ את האמונה בדומה לאביו אברהם. אולם בדרכו לשם נגלה אליו ה' ועוצר בעדו בציווי אַל־תֵּרֵד מִצְרָ֑יְמָה, שכן יצחק הוקדש כעולה תמימה שקדושתה נפסלת מחוץ לארץ ישראל, ותפקידו דורש התכנסות פנימית והישענות מוחלטת על ה' ולא על עזרה אנושית. בנוסף, ה' מורה לו שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ, כהנחיה לכל חייו להקים ישיבת קבע רוחנית ולחנות תמיד במקום שיונחה אליו. ה' מבטיח ליצחק כי אם יציית ויישאר בארץ פלשתים, הנחשבת לחלק מגבולות הארץ המובטחת, הוא יזכה להשגחה פרטית ולהצלחה גדולה חרף המחסור הטבעי.
בראשית, פרק כ״ו, פסוק ב׳
פרשת תולדות
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.