נסו לחשוב מה קורה כשאין טיפת גשם, והאדמה יבשה לגמרי. הצעד הכי חכם הוא כנראה לארוז את החפצים ולעבור למקום אחר שיש בו מים ואוכל. זה בדיוק מה שיצחק תכנן לעשות כשהיה רעב כבד בארץ. הוא רצה ללכת למצרים, ארץ שיש בה שפע של מים, ממש כפי שעשה אברהם אביו בעבר. יצחק כבר היה בדרך, אבל אז ה' נגלה אליו ועוצר אותו.
ה' אומר ליצחק אַל־תֵּרֵד מִצְרָ֑יְמָה. למה בעצם ה' לא מסכים שיצחק ילך למצרים, למרות שלאברהם הוא כן הרשה לצאת מהארץ כשהיה רעב? הסיבה היא שיצחק הוקדש על ידי ה' והוא קדוש מאוד, ממש כמו קורבן בבית המקדש. כשם שקורבן קדוש נפסל ונהרס אם מוציאים אותו החוצה, כך יצחק חייב להישאר תמיד בתוך גבולות ארץ ישראל, כי מקום אחר לא מתאים לקדושה המיוחדת שלו. התפקיד שלו הוא להישאר בארץ ולהעמיק בה את הקדושה.
לאחר מכן ה' אומר לו שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ה' מבקש מיצחק להישאר ולגור בדיוק במקום שהוא יראה לו, ולהיות תמיד מוכן להקשיב בקולו. ה' רוצה שיצחק ילמד לסמוך רק עליו ולא לחפש עזרה במקומות אחרים. הוא מבטיח ליצחק שאם הוא יישאר בארץ, הוא ישמור עליו באופן אישי וידאג שהכבשים שלו יצליחו וימצאו אוכל, אפילו שיש רעב כבד מסביב.