משלחת הפלשתים בראשות אבימלך מגיעה אל יצחק במטרה לכרות עמו ברית שלום, תוך שימוש ברטוריקה פוליטית מחוכמת שנועדה להציג את גירושו הקודם מארצם כמעשה של חסד. בבקשתם אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה, הם אינם דורשים ברית של עזרה הדדית ואהבה, אלא מבקשים אך ורק הסכם אי־התקפה [מלבי"ם, העמק דבר]. הפלשתים חוששים מכוחו ההולך וגובר של יצחק, ודואגים שמא בעקבות גירושו הוא יבטל את ברית השלום שנכרתה בעבר עם אברהם אביו, או אף יצא נגדם למלחמה [רמב"ן, הטור הארוך, חזקוני].
כדי לשכנע את יצחק, הם מצדקים את התנהגותם בעבר ואומרים כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ. כוונתם היא להזכיר כי בזמן שישב בארצם, המלך גונן עליו ועל אשתו בצו מלכותי מפני פגיעת המון העם [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. יתרה מכך, הם טוענים וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעצם העובדה שיצחק שולח מארצם ללא אלימות, ומבלי שהשלטונות החרימו את רכושו העצום כפי שהיה נהוג לעשות לגרים עשירים באותה תקופה, נחשבת בעיניהם כטובה גדולה וכהגנה עליו מפני קנאת התושבים.
חלק מהמפרשים ממחישים את הציניות שבטענה זו באמצעות משל לעוף שהכניס את מקורו לגרון ארי כדי להוציא עצם שנתקעה שם, וכאשר ביקש שכר, ענה לו הארי שעצם העובדה שהוציא את ראשו בשלום ולא נטרף היא השכר. כך גם הפלשתים מתפארים בכך שגירוש יצחק ללא פגיעה בגופו וברכושו הוא חסד עצום, שכן דרכם הטבעית הייתה להזיק ולהחרים את רכושם של הזרים [פענח רזא, הדר זקנים, דעת זקנים, ברכת אשר]. מבחינה לשונית, יש המפרשים כי המילה "לא" מתחילת המשפט חלה גם על המשכו, כאילו נאמר "ולא עשינו עמך רק טוב", כלומר לא עשינו שום דבר מלבד טוב [רד"ק], בעוד אחרים סבורים שהמילה "רק" עומדת בפני עצמה במשמעות של "אך ורק" [שד"ל]. כמו כן, יש המבארים את המילה "כאשר" במשמעות של "בעבור", כלומר: אנו מבקשים שלא תרע לנו בעבור כך שגם אנו לא הרענו לך [רד"ק].
את דבריהם הם חותמים בהכרזה אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה', משפט שזכה למספר רבדים פרשניים. ברובד הלשוני, פרשנים רבים מסבירים כי המילה אַתָּה משמעותה "גם אתה". כלומר, כשם שאנו עשינו עמך חסד כששילחנוך בשלום, כך גם אתה מחויב כעת לכרות עמנו ברית ולעשות עמנו טוב [רש"י, רשב"ם, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים].
ברובד נוסף, משפט זה משמש כהוכחה ניצחת לטענתם שלא גרמו לו נזק. הפלשתים טוענים כי העובדה שיצחק נמצא כעת במצב של ברכה ושגשוג מוכיחה שהגירוש לא פגע בו כלל [בכור שור, ביאור יש"ר, מלבי"ם].
ברובד העמוק יותר, הפלשתים מודים כאן בטעותם ומשנים את תפיסתם. בעבר, כאשר יצחק התעשר בגרר, הם קינאו בו וטענו שהצלחתו העסקית נובעת מישיבתו בארצם ומניצול משאביהם. אולם כעת, לאחר שגורש למקום מבודד והצלחתו רק הלכה וגברה, הם נאלצים להודות כי עושרו אינו תלוי בהם או בכלכלה המקומית, אלא הוא נובע מהשגחה ישירה ומכך שהוא מבורך מפי ה' [אור החיים, בית הלוי, חתם סופר]. הכרה מוחלטת זו בעוצמתו האלוהית ובהצלחתו העל־טבעית היא שהובילה אותם ליזום את ברית השלום עמו.