קרה לכם פעם שמישהו התנהג אליכם לא כל כך יפה, אבל אחר כך ניסה להסביר לכם שהוא בעצם עשה לכם טובה גדולה? זה בדיוק מה שקורה כאן. מלך הפלשתים מגיע אל יצחק כי הוא חושש ממנו. יצחק הפך לאיש חזק ועשיר מאוד, והפלשתים פוחדים שהוא יצא נגדם למלחמה. לכן, הם מבקשים ממנו אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה, כלומר הם מבקשים שיבטיח לא לתקוף אותם.
כדי לשכנע את יצחק להסכים, הפלשתים מנסים להציג את זה שהם גירשו אותו מהארץ שלהם כאילו זה היה מעשה של חברות. הם אומרים לו כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, ומזכירים שהמלך שמר על יצחק ועל אשתו כדי שהעם לא יפגע בהם. ואז הם מוסיפים וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם. איך בדיוק לגרש מישהו נחשב למעשה טוב? הפלשתים בעצם אומרים ליצחק שיכלו לקחת לו את כל הרכוש העצום שלו כשהוא גר אצלם, כי ככה היה נהוג לעשות לאנשים זרים. עצם זה שנתנו לו ללכת בשלום עם כל הרכוש שלו בלי לפגוע בו, נחשב בעיניהם לטובה ענקית.
בסוף דבריהם הם אומרים לו אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה'. פעם, כשיצחק גר אצלם והתעשר, הפלשתים קינאו בו וחשבו שהוא מצליח רק בגלל שהוא משתמש באדמה ובמים שלהם. אבל עכשיו, אחרי שהם גירשו אותו למקום רחוק והוא המשיך להצליח אפילו יותר, הם מבינים שהם טעו. הם מודים שההצלחה של יצחק לא קשורה אליהם בכלל, אלא קורית רק בגלל שהוא מבורך על ידי ה'. ההבנה הזו, שה' שומר עליו ומברך אותו, היא הסיבה האמיתית לכך שהם כל כך רוצים לעשות איתו שלום.