הפסוק מתאר מסע של התעשרות חסרת תקדים והצלחה כלכלית שחורגת מגבולות הטבע. תהליך זה אינו רק עדות לברכה אלוהית, אלא גם נקודת מפנה ביחסים שבין יצחק לסביבתו הנוכרית, שצופה בהשתאות וקנאה בהתעצמותו.
רוב הפרשנים מסכימים כי המילים וַיִּגְדַּל הָאִישׁ מתייחסות להתעשרותו העצומה של יצחק ולריבוי רכושו, לאחר שיבולו צמח הרבה מעבר לצרכיו והוא החל למכור את תוצרתו [רד"ק, העמק דבר, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. השימוש במונח "האיש" אינו מקרי, אלא משקף את נקודת המבט של הפלשתים המקומיים, שראו כיצד "האיש" הזה הופך לגדול וחזק מהם, דבר שעורר את קנאתם [רש"ר הירש].
ההתקדמות מתוארת במילים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל. מבחינה לשונית, יש הסבורים כי המילה וְגָדֵל משמשת כפועל בעבר [אבן עזרא, מחוקקי יהודה], אך פרשנים אחרים מסבירים כי מדובר בשם תואר או בצורת מקור המבטאת פעולה מתמשכת, כלומר יצחק היה מוסיף על עושרו בכל יום ויום [רד"ק, שד"ל]. הצלחה אנושית רגילה תלויה לרוב בהזדמנויות חולפות או במזל שיש לו גבולות ועליות ומורדות. אולם, ברכתו של יצחק התאפיינה בצמיחה עקבית וללא שום הפסד [מלבי"ם]. התעשרות הדרגתית זו נועדה להעניק ליצחק שמחה מתחדשת בכל שלב, אך היא גם זו שהעצימה את קנאת הפלשתים, שכן הם הבינו שלא מדובר בהצלחה חד פעמית או במזל חולף, אלא בהשגחה תמידית [אדרת אליהו].
לצד ההצלחה החומרית, גדלותו האמיתית של יצחק באה לידי ביטוי בעבודת הבורא, וכאשר צדיק מתברך, שמו של ה' מתגדל בעולם [ר' סעדיה גאון, שפתי כהן]. החזרה המשולשת על שורש ג.ד.ל בפסוק רומזת לשלוש הברכות שקיבל אברהם בעקידת יצחק, או לשלושת סוגי המעשרות שיצחק הקפיד להפריש [קיצור בעל הטורים, שפתי כהן].
שיאה של ההצלחה מופיע במילים עַד כִּי־גָדַל מְאֹד, המעידות על עשירות מופלגת שאינה מצויה אפילו אצל מלכים [העמק דבר, מלבי"ם]. כדי להמחיש את עוצמת הברכה, הפרשנים מביאים את מאמר חזל ולפיו אנשי הדור היו אומרים שזבל פרדותיו של יצחק שווה יותר מכספו וזהבו של אבימלך מלך פלשתים [רש"י, מזרחי]. האזכור הספציפי של פרדות וזבל אינו מקרי. פרדות אינן מסוגלות להתרבות, ולכן בדרך כלל אינן נחשבות למקור של ברכה או רווח. העובדה שאפילו הפסולת של בהמות עקרות אלו הביאה ליצחק תועלת עצומה, בין אם בשל סגולתו המיוחדת של הזבל לדשן את השדות ובין אם בשל הכמות האדירה של הבהמות, הוכיחה לכל כי מדובר בברכה על טבעית [העמק דבר, שפתי חכמים, גור אריה, צאינה וראינה, ברטנורא על התורה]. אף שדרך בני האדם להגזים כשהם מתארים עושרו של אדם אחר, במקרה של יצחק, עושרו היה כה רב עד שאפילו גוזמאות אלו תאמו את המציאות [דברי דוד]. יש לציין כי למרות שייצור מכוון של פרדות החל רק מאוחר יותר בהיסטוריה על ידי ענה, בתקופת יצחק הן נוצרו לעיתים באופן טבעי [ריב"א].
בסופו של דבר, הצלחתו העצומה של יצחק כאדם זר בארץ פלשתים אינה רק סיפור אישי, אלא סמל וסימן לדורות הבאים, המלמד כי בני ישראל יכולים לשגשג ולזכות לברכת ה' גם כאשר הם גולים ומשועבדים תחת שלטונם של מלכי אומות העולם [העמק דבר].