חתימת הברית בין יצחק לאבימלך מקבלת ביטוי פיזי וגיאוגרפי באמצעות מתן שם לבאר ולעיר הסמוכה לה. קריאת השם משמשת כחותמת היסטורית המקשרת בין מעשי האבות, ומעגנת את זכרון כריתת השלום לדורות.
הפרשנים מציעים מספר הסברים למשמעות השם שניתן לבאר, וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשם נגזר מהמילה "שבועה", ומציין את הברית שנשבעו הצדדים לקיים ביניהם. גישה נוספת קושרת את השם למספר שבע, ומסבירה כי זו הייתה הבאר השביעית במספר שחפרו האבות באזור – לאחר שלוש בארות שחפר אברהם ושלוש בארות קודמות שחפר יצחק [ספורנו, העמק דבר]. היבט רעיוני נוסף מציע כי המספר שבע מסמל את התגלות ה' (המספר השביעי) בתוך מערכות החיים החומריות והארציות (המסומלות במספר שש), התגלות שהיוותה נקודת שיא בחיי יצחק [רש"ר הירש].
המשך הפסוק, עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, מעורר קושי מרכזי שנידון בהרחבה: הרי כבר בימי אברהם נקרא המקום בשם זה לאחר בריתו עם אבימלך. אם כן, מדוע יצחק קורא למקום שוב, ומה פשר השינוי בניסוח לעומת ימי אברהם (שם נכתב "על כן קרא למקום ההוא")?
מתוך המקורות עולות מספר דרכים להתמודד עם שאלה זו. יש הסבורים כי מדובר בשתי ערים שונות לחלוטין, ואין זו אותה באר שבע של אברהם [רשב"ם, אבן עזרא].
לעומתם, פרשנים רבים מסכימים כי מדובר באותו המקום, אך מסבירים כי השם המקורי לא התקבע או שנמחק במכוון. יש המבארים כי לאחר שאבימלך ואנשיו הפרו את הברית עם אברהם, הם שינו את שם העיר כדי להשכיח את השבועה ולא להזכיר את עוונם. כעת, עם חידוש הברית ומציאת הבאר השביעית, הוחזר השם המקורי ונקבע לדורות [העמק דבר]. אחרים מוסיפים כי העובדה שמאורע דומה של שבועה אירע גם לאב וגם לבן באותו מקום, היא זו שחיזקה את השם בפי הבריות והפכה אותו לקבוע [רדק, ביאור יש"ר, שטיינזלץ].
כיוון פרשני אחר עומד על ההבחנה בין המושגים "מקום", "באר" ו"עיר". בעוד שאברהם, ששהה במרחק מה מהבאר, קרא לאזור הכללי בשם באר שבע, יצחק העניק את השם לבאר הספציפית או לעיר המיושבת שהוקמה סמוך אליה [רש"ר הירש, מחוקקי יהודה, בכור שור, ביאור יש"ר]. הבחנה מעניינת נוספת נוגעת לאופן הגיית השם: בימי אברהם נקרא המקום "בְּאֵר שָׁבַע" (בקמץ) על שם השבועה בלבד, ואילו בימי יצחק שונה הניקוד ל"בְּאֵר שֶׁבַע" (בסגול) כדי לרמוז גם על השבועה וגם על היותה הבאר השביעית [ספורנו].
לבסוף, יש המציעים קריאה הפוכה של הפסוק, לפיה המילים "על כן" אינן מציינות תוצאה אלא סיבה. לפי פירוש זה, יצחק לא חידש את שם העיר, אלא להפך: הוא קרא לבאר החדשה בשם "שבעה" בגלל שהעיר הסמוכה לה כבר נקראה באר שבע עוד מימי אברהם [חזקוני, פענח רזא, אם למקרא]. חיבור זה בין חידוש השבועה לבאר הישנה הבטיח ששם העיר יישאר חקוק בזיכרון עַד הַיּוֹם הַזֶּה.