הפסוק מפרט את הסיבה לברכה שהעניק ה' ליצחק, ברכה שאינה נובעת רק ממעשיו שלו, אלא עומדת לו בזכות מסירותו המוחלטת של אברהם אביו. בניגוד לאברהם שהוצרך לעמוד בניסיונות ולגלות את האמונה בעצמו, יצחק נהנה מפירות הציות של אביו [מלבי"ם]. הפסוק משתמש במספר מונחים שונים כדי להקיף את שלמות עבודת ה' של אברהם, מן הדברים הגדולים ועד לפרטים הקטנים ביותר.
המילים שָׁמַע אֲבְרָהָם בְּקֹלִי מתייחסות לציות המוחלט של אברהם לניסיונות הספציפיים והזמניים שה' ציווה עליו, כגון העקידה והציווי לעזוב את ארצו. אברהם שמע בקול ה' ללא הרהור, גם כאשר הדברים לא היו מובנים לו [רש"י, רשב"ם, ספורנו, גור אריה].
המונח וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מהווה את הכלל של עבודת ה', שממנו נגזרים שאר הפרטים [נתינה לגר, לבוש האורה]. משמעותו היא שאברהם שמר על אמונת הייחוד וחלק על עובדי העבודה הזרה [ביאור יש"ר], עסק בתורה המגנה על האדם מכל רע [העמק דבר], ואף עשה "משמרת למשמרת". כלומר, הוא לא הסתפק בקיום הציוויים עצמם, אלא הוסיף מיוזמתו גזירות, הרחקות וחומרות כדי להגן עליהם מכל משמר, כגון הימנעות ממוקצה בשבת והרחקה מאיסורי עריות [רש"י, רמב"ן].
לאחר הכלל, הכתוב מפרט שלושה סוגים של ציוויים קבועים שאברהם קיים:
מִצְוֹתַי – הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאלו המצוות השכליות וההגיוניות, שאפילו לא היו נכתבות, השכל האנושי היה מחייב את קיומן למען יישוב העולם. בכלל זה איסורי גזל ושפיכות דמים, ועשיית צדקה ומשפט.
חֻקּוֹתַי – אלו ציוויים שהם בבחינת "גזירת מלך", מצוות שאין להן טעם שכלי גלוי, ושבגללן יצר הרע ואומות העולם מלעיגים על ישראל, כגון איסור אכילת חזיר, לבישת שעטנז, וכלאיים. אברהם קיים אותן מתוך אמונה טהורה וקבלת עול. פירוש נוסף מציע שחקות הם המידות והכללים שדרכם לומדים ודורשים את התורה [העמק דבר].
וְתוֹרֹתָי – מילה זו, המופיעה בלשון רבים, באה ללמד שאברהם קיים גם את התורה שבכתב וגם את התורה שבעל פה, כולל הלכות שנמסרו למשה מסיני, ואף תקנות חכמים מאוחרות כגון "עירובי תבשילין" [רש"י, רמב"ן, תורה תמימה]. גישה אחרת מסבירה שמונח זה מתייחס לאמונות הבסיסיות של ההשגחה והשכר והעונש [מלבי"ם], או להוראות שנועדו לנטוע באדם את זרע האמת והטוב [רש"ר הירש].
מתוך קביעת חז"ל שאברהם קיים את כל התורה כולה עוד לפני שניתנה בסיני, עולה בקרב הפרשנים שאלה מהותית: כיצד ייתכן שצאצאיו של אברהם עברו על איסורי תורה מפורשים? למשל, כיצד יעקב נשא שתי אחיות (רחל ולאה) ועמרם נשא את דודתו (יוכבד)?
כדי ליישב זאת, מציגים הפרשנים מספר כיווני מחשבה. הגישה הבולטת [רמב"ן, רבנו בחיי, תולדות יצחק] מסבירה שאברהם אכן למד את התורה ברוח הקודש וקיים אותה במעמד של מי ש"אינו מצווה ועושה". אולם, חובת קיום המצוות קשורה בקשר הדוק לארץ ישראל, שהיא "משפט אלוהי הארץ". משום כך, יעקב ועמרם, שחיו מחוץ לארץ ישראל, לא היו מנועים מלשאת שתי אחיות או דודה. גישה שניה [דברי דוד] מסבירה שקיום התורה על ידי אברהם היה בגדר של מידת חסידות וחומרה אישית בלבד, ולא חובה מוחלטת שהועברה לדורות הבאים.
לעומת הגישה המדרשית, על דרך הפשט מסבירים חלק מהפרשנים [רמב"ן, רשב"ם, אבן עזרא] שאברהם לא קיים את כל תרי"ג המצוות כפי שניתנו לישראל בהמשך, אלא שמר בשלמות את שבע מצוות בני נח שהיו נהוגות באותה עת והוסיף עליהן חומרות, יחד עם המצוות הספציפיות שה' ציווה עליו אישית, כגון ברית המילה.