יצא לכם פעם לקבל מתנה, לא בגלל משהו שאתם עשיתם, אלא בזכות מעשה טוב של ההורים שלכם? זה בדיוק מה שקרה ליצחק. ה' מברך אותו, והברכה הזו מגיעה לו בזכות המסירות המוחלטת של אבא שלו, אברהם. יצחק נהנה מהפירות של המעשים הטובים של אביו.
ה' מספר שאברהם שָׁמַע בְּקֹלִי, כלומר, כשה' העמיד אותו בניסיונות וביקש ממנו לעשות דברים קשים, כמו לעזוב את הארץ שלו, אברהם הקשיב מיד. הוא לא שאל שאלות או התלונן, גם כשהדברים לא היו לו מובנים לגמרי. בנוסף, אברהם וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי. הוא שמר על האמונה בה', ואפילו החליט להוסיף מיוזמתו כללים והרחקות כדי להיות בטוח שהוא לא עושה שום טעות, ממש כמו שומר שמגן על דבר יקר מכל משמר.
הוא קיים את מִצְוֹתַי, שאלו מצוות הגיוניות שהשכל שלנו מבין שצריך לעשות כדי שהעולם יהיה מקום טוב וצודק, כמו לתת צדקה או לא לגזול. הוא שמר גם על חֻקּוֹתַי, שהן מצוות שאין להן הסבר הגיוני שאנחנו יכולים להבין. אברהם קיים אותן פשוט כי ה' הוא המלך שציווה עליהן, מתוך אמונה טהורה. ולבסוף, הוא שמר את וְתוֹרֹתָי. המילה הזו כתובה בלשון רבים, כדי ללמד אותנו שאברהם קיים גם את התורה שבכתב וגם את התורה שבעל פה.
ואם תשאלו את עצמכם איך אברהם ידע לקיים את כל זה עוד לפני שהתורה ניתנה לעם ישראל, ההסבר הפשוט הוא שאברהם שמר בצורה מושלמת את המצוות הבסיסיות שהיו מוכרות באותו זמן בעולם, והוסיף עליהן את המצוות המיוחדות שה' ציווה עליו באופן אישי.