יחסי הכוחות משתנים. יצחק, אשר גורש בבושת פנים מארץ פלשתים, זוכה כעת לביקור מפתיע של המלך שגירש אותו. המלך מגיע מלווה בפמליית מכובדים כדי לפייס את יצחק ולכרות עמו ברית שלום.
המילים הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר מעוררות שאלה: מדוע הוצרך המלך לחדש את הברית עם יצחק, הרי כבר נכרתה ברית שלום בימי אברהם? הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהגירוש של יצחק מארץ פלשתים היווה למעשה הפרה וביטול של הברית הישנה, ולכן נדרשה ברית חדשה [ר' סעדיה גאון, ביאור יש"ר]. מעבר לכך, לאחר עזיבתו של יצחק, העיר גרר לקתה בחוסר כל והבארות יבשו, והפלשתים הבינו שהשפע הכלכלי נבע מנוכחותו של יצחק ומהשגחת ה' עליו, ולכן מיהרו אליו [פני דוד, צרור המור].
יש הסבורים כי הציון "מגרר" בא ללמד שאבימלך פעל בחשאי, מבלי להתייעץ עם תושבי מדינתו, משום שהם לא ידעו על העוול שעשה ליצחק בגירושו, והוא ביקש לתקן זאת בשקט [העמק דבר]. זווית משפטית מעניינת מציעה כי שבועתו של אברהם הייתה ניתנת להפרה משום שאברהם לא נהנה מטובת הארץ, ולכן אבימלך חשש שיצחק יבטל אותה. לעומת זאת, יצחק כן הצליח כלכלית בגרר, ולכן שבועה עמו תהיה חזקה ומחייבת יותר [אור החיים]. ברובד המדרשי, המילה רומזת לכך שאבימלך הגיע "מגורר", כלומר מוכה בפצעים וחבורות כעונש על פגיעתו ביצחק [רבנו בחיי].
בנוגע להרכב הפמליה, הכתוב מציין את וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ. בביאור מילים אלו קיימת מחלוקת בולטת. גישה אחת גורסת כי מדובר בשמו הפרטי של אדם, שהיה יועצו ואיש סודו הקרוב של המלך [ר' סעדיה גאון, שד"ל, ביאור שטיינזלץ, רד"ק, חזקוני]. הגישה השנייה מסבירה כי לא מדובר באדם יחיד אלא בקבוצה. המילה אחוזת מתארת חבורה וסיעה של אנשים המאוגדים ונאחזים זה בזה [רש"י, ביאור יש"ר], והמילה מֵרֵעֵהוּ פירושה קבוצת אוהביו וחבריו של המלך [רשב"ם, רש"י, דעת זקנים].
החבר הנוסף בפמליה הוא וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ. יש המזהים אותו כאותו שר צבא שהיה בימי אברהם [רד"ק], בעוד אחרים מסבירים כי "פיכול" אינו שם פרטי כלל, אלא תואר רשמי לשר הצבא הפלשתי, מלשון "פי כל", כלומר המפקד שעל פיו יישק דבר [רש"ר הירש].
הבאת הפמליה הגדולה והצבאית נועדה להרבות כבוד ופיוס כלפי יצחק [העמק דבר, צרור המור], וכן להבטיח מטרה הלכתית מובהקת: הבטחת השבועה בפני קהל רב. שבועה שנידרת בפני רבים קשה הרבה יותר להפרה ולהתרה, וכך ביקש אבימלך להבטיח את קיום הברית לדורות [אור החיים].