תארו לעצמכם שיש רעב כבד ואין מה לאכול. מה הייתם עושים? יצחק חשב ללכת למצרים, בדיוק כמו שעשה אברהם אביו כשהיה רעב. אבל אז ה' מתגלה אליו ומבקש ממנו להישאר. ה' אומר לו גור בארץ הזאת, כלומר תישאר לגור כאן בארץ ישראל, אפילו שעכשיו קשה ויש רעב. ה' מסביר ליצחק שהוא מיוחד וקדוש ולכן חשוב שלא ייצא מהארץ.
כדי שיצחק לא ידאג, ה' נותן לו שתי הבטחות. הראשונה היא ואהיה עמך, הבטחה שה' ישמור עליו ויגן עליו מכל סכנה. ההבטחה השנייה היא ואברכך, כלומר שה' ייתן לו שפע של תבואה וצאן, למרות שאין מספיק מים בגלל הרעב. ה' גם מבטיח שהארץ תהיה שייכת ליצחק ולמשפחה שתמשיך אותו. כשה' אומר ולזרעך, הוא מתכוון שהארץ תעבור רק לילדים שימשיכו את הדרך הטובה שלו, שזה אומר יעקב ולא עשו.
בסוף ה' אומר והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך. אולי תשאלו למה ה' צריך להישבע שוב ליצחק על מה שהוא כבר הבטיח לאברהם? התשובה היא שה' רצה להראות ליצחק שהוא צדיק וראוי לקבל הבטחה מיוחדת משלו בזכות המעשים שלו עצמו, ולא רק בגלל שהוא הבן של אברהם.