בראשית, פרק כ״ו, פסוק כ״ז

יצחק מוותר על גינוני המלכות ומקבל את המשלחת מגרר בשאלה נוקבת, המבהירה שאינו חושש מפניהם. הוא שואל מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי, שהרי ברית השלום מימי אברהם עדיין בתוקף, והוא מבין שבאו עד אליו רק כדי לפייסו מתוך פחד. יצחק מציב בפניהם סתירה: אם באו לשלום, הרי שבעבר וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי מתוך קנאה, ואם באו למלחמה, תמוה שלא פגעו בו כשהיה תחת שלטונם. ההוכחה לשנאתם ולהפרת השלום היא וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם, כאשר המלך ושריו גירשו אותו מארצם. מאחר ששנאה הנובעת מקנאה אינה חולפת, יצחק מטיל ספק בכנות מניעיהם ותוהה איזו אהבה הם מצפים לקבל ממנו כעת.