בראשית, פרק כ״ה, פסוק ל״ג

יצא לכם פעם להחליף משהו יקר עם חבר ולחשוש שפתאום הוא יתחרט ויבקש אותו בחזרה? זה בדיוק מה שהרגיש יעקב. הוא הבין שיש לו הזדמנות לקבל את הבכורה, שזו הזכות המיוחדת לעבוד את ה׳ ולהמשיך את הדרך הרוחנית של המשפחה. אבל הבכורה היא לא חפץ שאפשר פשוט להעביר מיד ליד, ולכן יעקב מבקש מעשו: הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם. יעקב דורש שבועה מתוך חשש שברגע שעשו יאכל, יירגע מהרעב ויהיה שבע, הוא פתאום ישנה את דעתו ויבטל את ההסכם. השבועה הופכת את ההסכם למשהו חזק וקבוע שאי אפשר לבטל. כשיעקב מדגיש את המילה לִּי, הוא מתכוון שההבטחה צריכה להיות ברורה ומכוונת אליו מכל הלב, בלי שעשו יבטל אותה בסתר ליבו. לאחר מכן נאמר וַיִּמְכֹּר אֶת־בְּכֹרָתוֹ. אולי חשבתם שעשו מכר את הבכורה החשובה רק תמורת קערת מרק, אבל האמת היא שיעקב שילם לו עליה בכסף מלא או שוויתר לו על חלק מהירושה העתידית שלהם. האכילה המשותפת של נזיד העדשים הייתה פשוט מנהג מקובל באותם ימים כדי לאשר שסגרו עסקה, ויעקב החכם דאג לסיים את כל עניין השבועה והמכירה עוד לפני שהגיש לעשו את האוכל.