נבואת החורבן מפנה אצבע מאשימה וחותכת כלפי העיר שומרון, בירת ממלכת אפרים. עיר מלוכה זו היוותה את מוקד המרד נגד ה', שכן היא זו שהחזיקה בעבודת העגלים והכשילה את שאר העם. מאחר שמלכיה לא כיוונו את העם לדרך הישר, נגזרה עליה גזירה קשה ללא דרך חזרה, בעוד שלשאר העם אולי נותרה תקווה לשוב בתשובה [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל].
ההכרזה תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן מתפרשת בשתי דרכים המשלימות זו את זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מלשון שממה, כלומר העיר תחרב ותהפוך שוממה. מנגד, יש המפרשים זאת מלשון אשמה, כלומר מעתה תיחשף ותתגלה אשמתה והיא תישא בעונש על חטאיה [רש"י, מלבי"ם]. עונש זה בא עליה כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ, כלומר מרדה בו באופן מוחלט [מצודת ציון, שטיינזלץ].
החורבן שיתרגש על העיר יתבצע באכזריות רבה על ידי האשורים הכובשים. בתחילה, אנשי העיר ותושביה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ [אבן עזרא, אברבנאל]. לאחר מכן, האויב יפגע באוכלוסיות הפגיעות ביותר ללא רחם. עֹלְלֵיהֶם, שהם הילדים הרכים והתינוקות בעריסותיהם [מצודת ציון, שטיינזלץ, צאינה וראינה], יְרֻטָּשׁוּ, כלומר ינופצו ויוטחו באכזריות אל הקרקע או אל הקירות [רד"ק, אברבנאל, מצודת ציון]. הזוועה תגיע לשיאה כאשר וְהָרִיּוֹתָיו, הנשים המעוברות שבעיר [רש"י, מצודת ציון], יְבֻקָּעוּ, כלומר כרסן תיקרע ותיחתך באלימות כדי להוציא מתוכה את הוולדות [מצודת דוד, שטיינזלץ, צאינה וראינה].