הושע, פרק י״ד, פסוק ט׳

קרה לכם פעם שהבנתם שעשיתם טעות גדולה, והחלטתם לשנות כיוון ולעשות את הדבר הנכון? זה בדיוק מה שקורה לעם ישראל. העם מבין פתאום שהפסלים שהם עבדו להם לא עוזרים בכלום, אלא רק מביאים צרות. הם מתחרטים ואומרים מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים. המילה לָעֲצַבִּים מתארת פסלים ועבודה זרה, ועם ישראל בעצם מכריז שאין לו יותר שום צורך בהם, והוא בוחר לחזור אל ה'. ה' שומע את החרטה שלהם ומגיב מיד באהבה ואומר אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ. המילה עָנִיתִי אומרת שה' עונה לתפילה ולבקשה שלהם, והמילה וַאֲשׁוּרֶנּוּ פירושה ראייה והשגחה. ה' מבטיח שהוא ישגיח עליהם בעין טובה, יעזור להם כשהם בצרה וייתן להם את כל מה שהם צריכים. כדי להסביר עד כמה הוא קרוב אליהם, ה' משתמש בציור יפה מהטבע ואומר אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן. המילה רַעֲנָן מתארת עץ ירוק, לח ומלא חיים. עץ ברוש רענן וגמיש נוטה לכופף את הצמרת שלו כלפי מטה, וכך אנשים יכולים לאחוז בענפים שלו. בדיוק כך, למרות שה' נמצא גבוה בשמיים, הוא כביכול מתכופף אלינו, קרוב וזמין תמיד כדי לשמור עלינו ולתמוך בנו. אבל רגע, כולנו יודעים שעץ ברוש לא נותן פירות. לכן ה' מוסיף ואומר מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא. בניגוד לעץ רגיל בטבע, ה' מעניק לנו גם מחסה וגם פירות. כלומר, כל שפע, הצלחה ודבר טוב שאנחנו מקבלים בחיים, מגיעים אך ורק ממנו.