תארו לעצמכם שאתם עומדים לפני החלטה גורלית שמשפיעה על הרבה מאוד אנשים, ואין לכם מושג מה לעשות. למי תפנו כדי לבקש עצה? המלך החדש, רחבעם, עמד בדיוק במצב כזה. העם דרש ממנו להקל עליהם את המסים, ולפני שהוא עונה להם, הוא מחליט להתייעץ. הוא פונה אל הַזְּקֵנִים, שהם השרים המבוגרים והמנוסים של הממלכה. התנ"ך מספר שהם אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי. התיאור הזה בא להראות לנו כמה היועצים האלה היו מיוחדים: הם היו מבוגרים עם המון חכמת חיים, היה להם ניסיון רב כי הם עבדו אצל שלמה המלך שהיה החכם באדם, והם שירתו אותו בשיא ההצלחה והכוח שלו.
רחבעם שואל אותם אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים, כלומר, מה אתם מציעים לי לעשות. השימוש במילה נוֹעָצִים מלמד שהוא בעצם שואל מה הם החליטו בהתייעצות הפנימית שלהם, כי מסתבר שהזקנים החכמים כבר ישבו ודנו בנושא הזה בינם לבין עצמם עוד לפני שהמלך פנה אליהם. הזקנים נתנו לו עצה חכמה להשיב לעם במילים טובות ורכות, אבל רחבעם עשה טעות קשה. הוא בחר לעזוב את העצה שלהם, פנה ליועצים צעירים וחסרי ניסיון שגדלו איתו, ובחר לדבר אל העם בקשיחות. הטעות הזו הובילה לכך שהעם כעס, הממלכה התפלגה ופרץ מרד.