בצומת דרכים קריטי בתחילת שלטונו, ניצב המלך החדש מול דרישה ציבורית להקלת עול המסים. בטרם ישיב להמון, הוא פונה להתייעצות עם הנהגת הדור הקודם כדי לגבש תגובה שקולה.
הפנייה אל הַזְּקֵנִים מכוונת לשרים המבוגרים והמנוסים של הממלכה [ביאור שטיינזלץ]. התיאור אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי אינו רק ציון עובדתי, אלא נועד להדגיש שלוש מעלות ייחודיות שהיו ליועצים אלו: ראשית, עצם זקנותם המעידה על חכמת חיים; שנית, הניסיון שצברו כששירתו את שלמה, החכם באדם; ושלישית, העובדה ששירתו אותו בימי חייו, כלומר בשיא עוצמתו ותפארת שלטונו [חומת אנך].
למרות פנייתו ליועצים בעלי מעלות כה רבות, רחבעם שגה קשות בהמשך הדרך. הוא לא השכיל להבין את עומק עצתם של הזקנים, שהדריכו אותו לפייס את העם בדברים טובים ובלשון רכה, ללא קשר להחלטה המעשית על גובה המסים. תחת זאת, הוא בחר לעזוב את עצתם ולפנות ליועצים צעירים וחסרי ניסיון, שגדלו עמו ולא ידעו את טיב ההנהגה. בחירתו של רחבעם לפעול הפוך מעצת הזקנים, לדבר אל העם בקשות ולאיים בהכבדת העול, הובילה לתקלה היסטורית חמורה של פילוג הממלכה ומרד בבית דוד [חומת אנך].
בפנייתו אל הזקנים, רחבעם שואל אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים, כלומר מה אתם מציעים [ביאור שטיינזלץ]. השימוש במילה נוֹעָצִים מצביע על התייעצות פנימית; רחבעם מבקש לדעת כיצד הם מתייעצים בינם לבין עצמם כדי לגבש עבורו עצה [רד"ק]. בנוסף, הצורה הדקדוקית של המילה מלמדת על פעולה שכבר נעשתה, בניגוד למילה "יועצים" המכוונת לעתיד, ומכאן שהזקנים כבר קיימו ביניהם התייעצות מוקדמת בנושא [רש"י].