הופעתו המחודשת של ירבעם בן נבט מהווה נקודת מפנה לקראת פילוג הממלכה. חזרתו מגלותו מתרחשת בעקבות בשורות המגיעות אליו מעבר לגבול.
הרקע לשהותו של ירבעם במצרים מובא במילים אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. ירבעם היה גיבור חיל שהמרה את פי המלך שלמה ואף הטיח בו דברים קשים. כאשר שלמה ניסה לתפסו ולאסרו, הוא נמלט למצרים. השלטון המצרי העניק לו מקלט מדיני, ככל הנראה מתוך רצון לשמור על מאזן כוחות אזורי [ביאור שטיינזלץ].
המילה כִּשְׁמֹעַ מתייחסת לבשורה שהגיעה אל ירבעם כאשר וְהוּא בְמִצְרַיִם, כלומר בעודו שוהה שם. באשר לתוכן הבשורה, יש המפרשים כי ירבעם שמע על מותו של שלמה המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], בעוד גישה אחרת מסבירה כי הוא שמע כבר קודם לכן על כך שהעם התאסף בשכם כדי להמליך את רחבעם [רש"י].
באשר לחזרתו ארצה, המילים וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם באות להשלים את התיאור המקביל בספר מלכים. בתחילה ירבעם נשאר במצרים ולא חזר ביוזמתו האישית, אלא המתין עד שהעם יקרא לו. הפסוק כאן מדגיש את עצם שיבתו ממצרים לאחר אותה קריאה, צעד שהוביל לכך שעמד בראש העם מול רחבעם [מלבי"ם].