העם מתייצב מול המלך החדש ומציג בפניו תנאי ברור להמשך נאמנותו, המבוסס על בקשה להקלה בנטל הכלכלי והפיזי. הפרשנים מסבירים כי הטענה הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ משתמשת בדימוי של עול כבד המונח על צווארה של בהמה [מצודת דוד], ומתייחסת למסים הכבדים ולעבודות הכפייה שהטיל שלמה המלך על העם.
מסים אלו נדרשו כדי לממן את הוצאות העתק של מפעלי הבנייה העצומים ברחבי הממלכה ולפרנס את הפועלים הרבים שעסקו במלאכה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. למרות ששלמה קיבל זהב רב ממקורות חיצוניים, לא היה בכך די כדי לכסות את ההוצאות, והוא נאלץ להכביד את עול המסים [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, הנטל הכלכלי נועד לכלכל את בני ביתו הרבים של המלך ולהחזיק את כמות הסוסים העצומה שלו [מצודת דוד].
הפרשנים מציגים זוויות שונות המצדיקות את דרישת העם להקלה דווקא בעת חילופי השלטון. גישה אחת מתמקדת בהבדל שבין המלכים, ומסבירה כי רחבעם אינו מחזיק באותה מעלה וגדולה בינלאומית כשל אביו, אליו באו מבקרים מכל קצוות הארץ. משום כך, אין לו עוד צורך להחזיק פמליית אנשים וסוסים גדולה כל כך, והוא בהחלט יכול להרשות לעצמו לצמצם הוצאות ולהקל את הנטל [מצודת דוד]. גישה אחרת מתמקדת במצב העם, ומדגישה כי למרות שהמסים הכבדים הלמו את כבודו ותפארתו של שלמה המלך, הם פשוט חרגו מכוחם ומיכולתם של האזרחים לעמוד בהם. לפיכך, דרישתם להקלה בעול הייתה הוגנת ומוצדקת לחלוטין [חומת אנך].
בסיום דבריהם, באומרו וְעַתָּה הָקֵל... וְנַעַבְדֶךָּ, מבהירים נציגי העם כי הם מוכנים לקבל על עצמם את מלכותו של רחבעם בנפש חפצה, אך מתנים זאת בכך שלא יוכלו להמשיך לשרת אותו תחת התנאים הכלכליים הקשים ששררו עד כה [ביאור שטיינזלץ].