זקני הדור משיאים למלך החדש עצה פוליטית מעשית, ומדגישים כי ויתור זמני ופיוס הם המפתח לביסוס שלטון יציב ונאמנות ארוכת טווח. מבחינה לשונית, המילה לְהָעָם נכתבת עם ה"א הידיעה כפי הכלל הדקדוקי, אף על פי שלרוב האות ה"א מושמטת לאחר האות למ"ד כדי להקל על הקריאה [רד"ק].
עצת הזקנים פותחת במילים אִם תִּהְיֶה לְטוֹב. הפרשנים מסבירים כי משמעות ה"טוב" כאן היא להיות לאיש טוב המדבר רכות, ובנקודת הזמן הנוכחית אף להסכים להיות כעבד לעם ולשרת את רצונם [מצודת דוד, מלבי"ם]. הדרישה היא וּרְצִיתָם וכן וְדִבַּרְתָּ אֲלֵהֶם דְּבָרִים טוֹבִים, כלומר לרצות את העם ולפייס אותו בדברים נעימים. הרקע לעצה זו נבע מהבנתם של הזקנים כי שלטונו של המלך טרם התייצב, והם היו מודעים למרירות הרבה שרחשה בקרב העם. בנוסף, הם הבינו שמבחינה כלכלית המלך יכול להרשות לעצמו להיענות לבקשת העם להקלה בנטל, שכן הוצאותיו היו קטנות מאלו של שלמה אביו [ביאור שטיינזלץ].
התוצאה המובטחת של גישה מפייסת זו היא וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים. אם המלך ישכיל לרצות אותם כעת, הם ישמרו לו אמונים לאורך זמן ויהיו לו לעבדים לעולם, כך שבסופו של דבר הוא יוכל למלוך ולעשות בכל הממלכה ככל שתאווה נפשו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].