תשובתו הקשה של המלך משקפת את עצתם של יועציו הצעירים, אשר הכירו רק את שלטונו המוחלט של שלמה והניחו כי סמכות המלוכה לעולם לא תתערער. משום כך, הם הורו לו לדחות כל גישה של רכות וריצוי, ולהפגין סמכות מלאה ונוקשה מול ירבעם והעם [ביאור שטיינזלץ]. משמעותה המעשית של הצהרה זו היא הכבדת הנטל הכלכלי: המלך מצהיר כי בכוונתו להרבות סוסים ובני בית, ועל כן העול שיוטל על העם כדי לכלכל את צרכי המלוכה יהיה כבד אף יותר מזה שהטיל אביו [מצודת דוד].
המילה הֶעְמִיס מתפרשת כהטענת משא פיזי כבד [רש"י, מצודת ציון], כאשר מבחינה דקדוקית האות עי"ן במילה זו מנוקדת בשווא [מנחת שי]. כשהמלך אומר שאביו יִסַּר את העם, הכוונה היא למכת ייסורים [מצודת ציון] שנועדה לאלץ אותם למלא את מחסורו וצרכיו [מצודת דוד].
הענישה הקודמת נעשתה בַּשּׁוֹטִים, כלומר בשרביטים או בשוטים רגילים המשמשים להכוונת סוסים [מצודת ציון]. לעומת זאת, הענישה העתידית תהיה בָּעַקְרַבִּים, אמצעי המכאיב הרבה יותר [מצודת דוד]. באשר למהותם של אותם עקרבים, קיימות שתי תפיסות בקרב הפרשנים. גישה אחת מסבירה כי מדובר במיני קוצים [מצודת ציון]. גישה שנייה מפרשת כי אלו הם שוטים מיוחדים שעוקצים כעקרבים [רש"י], וזאת משום שיש בהם קשרים, קרסים או קוצים השזורים בתוכם [ביאור שטיינזלץ].