התוכנית הלוגיסטית להעברת עצי הלבנון לירושלים מבוססת על חלוקת עבודה ברורה: המילה וַאֲנַחְנוּ מתייחסת לעבדים שיכרתו את העצים וישיטו אותם, ואילו המילה וְאַתָּה מכוונת לעבדי המלך שיקבלו את משלוח העצים [מצודת דוד].
כדי להימנע מהובלה יבשתית מסורבלת ומסובכת [ביאור שטיינזלץ], הוחלט להעביר את העצים דרך הים, שהיה קרוב לאזור הלבנון [מצודת דוד]. העצים ייקשרו יחד ויושטו כרַפְסֹדוֹת. הפרשנים מסבירים כי מדובר בקורות עץ שנקשרו זו לזו בקצותיהן כדי להובילן בים או בנהרות [רד"ק, מלבי"ם]. בתיאור המקביל בספר מלכים, רפסודות אלו מכונות "דוברות", על שם שמנהיגים ומובילים אותן במים, ובשפת המשנה והתלמוד הן נקראות "אסדא" [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].
היעד הימי הוא עַל יָם יָפוֹ, כלומר על חוף הים של יפו [רש"י], שהיא עיר הנמל הקרובה ביותר לירושלים [ביאור שטיינזלץ]. עם הגעתן לחוף, העבדים ימשו את העצים מן המים ויעלו אותם לירושלים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].