ההכנות לבניין בית המקדש דרשו כוח אדם עצום, ולשם כך נדרש ארגון מדוקדק של העובדים. שלמה המלך עורך מפקד של האוכלוסייה הזרה בארץ, כהמשך למפקד קודם שערך אביו.
זהותם של הגירים נידונה בהרחבה. יש המזהים אותם באופן ספציפי כגבעונים [מצודת דוד]. מנגד, יש המסבירים כי מדובר בשארית עמי כנען שניצלו, כדוגמת האמורי, החיתי, הפריזי והיבוסי. הם זכו לכינוי "גרים" משום שבתקופת דוד ושלמה, כאשר ידם של ישראל הייתה תקיפה, הם לא הורשו לעבוד עבודה זרה וחדלו מכך. בתנאי זה הותר להם להמשיך לשבת בארץ, והם גויסו לעבודות כפייה, חציבה וסבלות עבור המפעלים המלכותיים [רד"ק].
מעניין לשים לב לאופן שבו נכתבה המילה הגירים בפסוק, עם שתי אותיות יו"ד. כאשר דוד אסף אותם, המילה נכתבה בכתיב חסר ("גרים"), אך אצל שלמה היא נכתבה מלאה. שינוי זה מסמל את המעבר משלב התכנון וההכנה בימי דוד, לשלב המעשה והבנייה בפועל שהתרחש בימי שלמה [רש"י].
המילה הספר משמעותה הספירה או המפקד, והיא משמשת כאן כשם עצם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עולה השאלה מדוע שלמה היה צריך לספור אותם שוב אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו. הגישה המרכזית היא שדוד אכן מנה אותם בעבר כשכינס אותם לראשונה לצורך בניין המקדש [רש"י, רלב"ג], אך שלמה ערך ספירה מחודשת משום שייתכן ומספרם השתנה ונוספו עליהם אנשים במהלך הזמן שחלף [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גישה שונה מציעה שהספירה של שלמה לא באה רק לעדכן את זו של דוד, אלא להוסיף עליה; מדובר באנשים שנספרו בנוסף לאלו שדוד כבר מנה בעבר וייעד למלאכת המקדש [מלבי"ם].