דבריו של מלך צור באגרת ששלח לשלמה המלך ממשיכים כאן, וזאת לאחר פסק זמן שבו שילב דברי שבח, וכעת הוא חוזר לפרט אודות האומן המומחה שנשלח לסייע בבניית המקדש [מצודת דוד].
על האִישׁ־חָכָם מציינים הפרשנים כי היה בן לאב צורי ולאם ישראלית [רלב"ג]. יש המרחיבים ומיישבים דרך פרטים אלו סתירה מול הכתוב בספר מלכים; האומן המוזכר כאן נשלח על ידי מלך צור בתחילת הבנייה, אמו הייתה משבט דן, והוא התמחה בעבודות זהב, כסף וטיח. לאחר שבע שנים הוא מת, ובנו – שאמו הייתה אלמנה משבט נפתלי והתמחה בעבודות נחושת בלבד – נקרא על ידי שלמה להחליפו, והוא זה שמוזכר בספר מלכים [מלבי"ם].
עיקר הדיון הפרשני נסוב סביב משמעות המילים לְחוּרָם אָבִי. קיימות שתי גישות מרכזיות להבנת הביטוי. הגישה הראשונה מפרשת את המילים כתיאור של שייכות למשפחת המלוכה. כלומר, האומן היה המומחה של אביו של מלך צור, וכעת הוא האומן המובהק שלו עצמו [רש"י, מצודת דוד].
מנגד, הגישה השנייה מסבירה כי האות למ"ד במילה לְחוּרָם משמשת במקום המילה "את", כלומר המלך מודיע שהוא שולח את חורם, אומן שנושא שם זהה לשמו של המלך עצמו. לפי גישה זו, המילה אָבִי אינה מתייחסת לאביו הביולוגי של המלך, אלא מהווה תואר כבוד ושררה המעיד על חכמתו הרבה של האומן ועל מעמדו הנכבד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].