הכנת כוח האדם העצום לבניית בית המקדש דרשה ארגון קפדני ומערכת ניהול היררכית ברורה. שלמה מגייס רבבות עובדים ומעמיד עליהם שרשרת פיקוד מסודרת. כוח העבודה המסיבי הורכב למעשה מגרים שחיו בארץ, אשר נוספו על אלו שכבר נספרו בעבר על ידי דוד המלך [רד"ק, מלבי"ם].
הכתוב מפרט את חלוקת התפקידים: וַיִּסְפֹּר משמעו ששלמה מנה וארגן את העובדים [ביאור שטיינזלץ]. סַבָּל הם האנשים שתפקידם לשאת את המשאות הכבדים ולהעביר את האבנים אל מקום המקדש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. חֹצֵב הם הפועלים שעסקו בכריתת האבנים וחציבתן בהר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. על העובדים הללו הופקדו מְנַצְּחִים, שהם מנהלי העבודה והנוגשים. משמעות המילה נגזרת מלשון שררה וניצחון, ותפקידם היה לרדות בפועלים ולהשגיח שלא ירפו ידיהם מן המלאכה [מצודת דוד, מצודת ציון]. בניגוד לפועלים שהיו גרים, הממונים עליהם היו ככל הנראה אנשים בעלי מעמד מקרב עם ישראל [ביאור שטיינזלץ]. באשר לכתיב, המילה וּשְׁמוֹנִים נכתבת בפסוק זה בכתיב מלא עם האות וי"ו [מנחת שי].
סוגיה מרכזית שנידונה על ידי הפרשנים היא ההבדל במספר הממונים. בעוד שכאן מוזכרים שלושת אלפים ושש מאות מנצחים, בספר מלכים (א' ה, ל) מוזכרים שלושת אלפים ושלוש מאות בלבד. הפרשנים מסכימים כי אין כאן סתירה, אלא תיאור של היררכיה ניהולית כפולה, וספר דברי הימים בא לפרש ולהשלים את הכתוב בספר מלכים [מלבי"ם]. שלושת אלפים ושלוש מאות המפקחים היו ממונים ישירות על מאה וחמישים אלף הפועלים (לפי חלוקה של אלף ומאה מפקחים על כל חמישים אלף פועלים). שלוש המאות הנותרות, שמשלימות את המספר המופיע בפסוקנו, היו למעשה מפקחים בכירים שניצבו מעל המפקחים הזוטרים [רד"ק]. באופן זה, כל מפקח בכיר היה אחראי על אחד עשר מפקחים שמתחתיו, כך שיחד היו שנים עשר בכל קבוצת ניהול כזו [רלב"ג].