יצא לכם פעם לנסות לארגן קבוצה ענקית של ילדים למשימה משותפת? זה לא פשוט בכלל. כששלמה המלך התכונן לבנות את בית המקדש, הוא היה צריך לנהל עשרות אלפי עובדים! כדי לעשות סדר, המילה וַיִּסְפֹּר מלמדת אותנו ששלמה מנה וארגן את כולם בצורה מדויקת וחילק אותם לתפקידים. קבוצה אחת נקראה סַבָּל, ואלו היו האנשים שתפקידם לסחוב את המשאות הכבדים ולהעביר את האבנים למקום המקדש. קבוצה אחרת נקראה חֹצֵב, ואלו היו הפועלים שחתכו והכינו את האבנים הגדולות בהר. הפועלים האלו היו אנשים שבאו מארצות אחרות וגרו בארץ ישראל.
מעליהם עמדו המְנַצְּחִים, שהיו מנהלי עבודה מעם ישראל. התפקיד שלהם היה להשגיח על הפועלים ולדאוג שהעבודה תתקדם בקצב הנכון. בגלל שהיו כל כך הרבה פועלים, היה צורך בהמון מנהלים ובסדר ברור. לכן, היו שלושת אלפים ושלוש מאות מנהלים רגילים שהשגיחו ישירות על העובדים, ועוד שלוש מאות מנהלים בכירים שהיו אחראים על המנהלים הרגילים, ממש כמו מנהל שאחראי על צוות של מורים. כך כל הבנייה התנהלה בסדר מופתי.