דברי הימים ב, פרק כ׳, פסוק ל״ג

הפער בין מנהיגותו הרוחנית של המלך לבין מצבו של הציבור ניכר בכך שהַבָּמוֹת, מזבחות פרטיים שהוקדשו לעבודת ה' אך נאסרו לשימוש מאז בניין בית המקדש, לֹא־סָרוּ. עובדה זו אינה נובעת מפגם במלך יהושפט, אלא מכך שהעם טעה לחשוב שניתן להקריב לה' בכל מקום, ולו ניסה המלך להסיר את המזבחות בכוח הייתה פורצת מרידה. מציאות זו מבהירה כי וְעוֹד הָעָם לֹא־הֵכִינוּ לְבָבָם, שכן אנשי יהודה עדיין לא הפנימו את דבר ה' ולא שמרו עליו. מתברר כי תיקון רוחני שלם אינו יכול להישען רק על כוונותיו של המנהיג, אלא דורש שינוי פנימי עמוק בעם עצמו.