דברי הימים ב, פרק כ׳, פסוק ל״ג

קרה לכם פעם שניסיתם לשכנע חברים לשנות הרגל ישן, אבל גיליתם שקשה מאוד לגרום לכולם להסכים? משהו דומה קרה למלך יהושפט. הוא היה מלך צדיק שעשה את הטוב בעיני ה', אבל לעם שלו היה קשה להשתנות. באותה תקופה היו פזורים ברחבי הארץ מזבחות פרטיים שנקראו הַבָּמוֹת. האנשים לא עבדו שם עבודה זרה, אלא באמת רצו להקריב קרבנות לה'. הבעיה הייתה שברגע שבית המקדש נבנה בירושלים, היה אסור להקריב קרבנות בשום מקום אחר. למרות האיסור, הבמות האלו לֹא־סָרוּ, כלומר הן לא סולקו מהארץ. זו לא הייתה אשמתו של המלך, אלא העם פשוט טעה וחשב שזו מצווה להקריב לה' בכל מקום. המלך ידע שאם הוא ינסה להרוס את הבמות בכוח, העם יכעס וימרוד בו. לכן נאמר וְעוֹד הָעָם לֹא־הֵכִינוּ לְבָבָם, כי האנשים עדיין לא היו מוכנים באמת להקשיב לדבר ה' ולקיים אותו בשלמות. אנחנו לומדים מזה שגם אם יש מנהיג טוב שרוצה לעשות דברים נכונים, אי אפשר לעשות שינוי אמיתי רק בכוח, אלא האנשים עצמם צריכים לרצות להשתפר ולתקן את הלב שלהם מבפנים.