דברי הנביא מהווים מענה אלוהי של חיזוק ועידוד, הניתן כתגובה ישירה לתחושת חוסר האונים של העם מול צבא אויב עצום.
הציווי אַל־תִּֽירְאוּ וְאַל־תֵּחַתּוּ בא כמענה לאמירתם הקודמת של העם כי אין בהם כוח לעמוד מול ההמון הרב [רש"י]. הפרשנים מסבירים כי המילה תֵּחַתּוּ מבטאת פחד, בהלה ושבר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ישנה הבחנה דקה בין שני המושגים בפסוק: בעוד שהיראה היא החשש שהאויב יעשה להם רעה, ה"חתת" מתאר שפלות רוח ותחושת חולשה, שבה האדם מרגיש שבור וחושב שאין ביכולתו לפגוע באויב [מלבי"ם].
ההכרזה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים משיבה לטענת העם "ואנחנו לא נדע מה נעשה". מאחר שהעם שם את עיניו ומבטחו המלא בה׳ שיושיע אותו, כך אכן יקרה [רש"י]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות הדבר היא שעם ישראל כלל לא יצטרך להילחם פיזית באויב, שכן ה׳ הוא שיילחם עבורם. רובד נוסף ועמוק יותר להכרזה זו הוא שהמלחמה שייכת לה׳ לא רק משום שהוא יילחם בה, אלא משום שמטרתם האמיתית של האויבים אינה להילחם בעם ישראל, אלא להילחם בה׳ עצמו, ולכן הוא זה שייאבק בהם [מלבי"ם].