בסיום קורות ימיו של המלך יהושפט, הכתוב מפנה אל מקורות היסטוריים שבהם תועדו מעשיו מתחילתם ועד סופם. תיעוד זה הופקד בידיו של איש רוח מוכר מאותה תקופה, שכתביו שולבו בספרות המלכותית הכוללת.
הרישומים מופיעים בְּדִבְרֵי יֵהוּא בֶן־חֲנָנִי. מדובר בנביא אשר הוכיח בעבר את יהושפט באומרו "הֲלָרָשָׁע לַעֲזֹר" [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. באותה עת שימש יהוא כמי שכותב את דברי הימים עבור מלכי יהודה [מלבי"ם].
באשר למילים אֲשֶׁר הֹעֲלָה עַל־סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להעלאת הדברים על הכתב. כלומר, ספרו וסיפוריו של יהושפט שולבו ונכתבו יחד בתוך ספר מלכי ישראל [מצודת דוד, רד"ק], ספר היסטורי אשר אבד במרוצת הדורות ולא הגיע לידינו [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה אֲשֶׁר כתוספת של ו' החיבור ("ואשר העלה"), כך שהכתוב מפנה באופן ספציפי לסיפורים על אודות יהושפט שכבר הועלו על הכתב ומופיעים בספר מלכים [מלבי"ם].