זעקת העם מופנית כלפי כפיות הטובה ואי־הצדק המשווע של האויבים, המשיבים רעה תחת טובה ומנסים לנשל את ישראל מאדמתם. המילה וְהִנֵּה מבטאת את התדהמה נוכח התנהגותם, שכן במקום לזכור שבעבר ישראל חסו עליהם ונמנעו מלפגוע בהם, הם בוחרים להשיב עתה ברעה [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
המילה גֹּמְלִים משמעותה תשלום שכר [מצודת ציון]. הפרשנים מצביעים על האבסורד שב"תשלום" זה: האם זהו הגמול הראוי על החסד שנעשה עמם? בשל העוול הברור וכפיות הטובה הזו, העם פונה אל ה' ומבקש משפט וצדק [מצודת דוד, מלבי"ם].
האויבים באים לְגָרְשֵׁנוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּנוּ. המילה הוֹרַשְׁתָּנוּ נגזרת משורש ירושה [מצודת ציון], והמילה מִיְּרֻשָּׁתְךָ נכתבת באופן ייחודי עם האות יו"ד בתנועה (שוא נע) ודגש [מנחת שי]. טענת העם היא שהארץ ניתנה להם ישירות מידיו של ה' בעצמו. מכיוון שכך, לאויבים אין שום זכות או עילה משפטית לערער על בעלות זו ולנסות לגרשם מנחלתם [רש"י].