קואליציה צבאית נרחבת מתקבצת ממזרח במטרה לצאת למערכה נגד מלך יהודה. המילים וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן מציינות כי התרחשות זו אירעה שנים לאחר המאורעות הקודמים, וללא קשר ישיר אליהם [ביאור שטיינזלץ].
הקושי המרכזי בפסוק נובע מהכפילות לכאורה בתיאור העמים התוקפים: לאחר ציון "בני עמון", הפסוק מוסיף וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים. הפרשנים מציעים מספר דרכים לזיהוי קבוצה נוספת זו:
הגישה המרכזית, הנשענת על מדרשי חז"ל, גורסת כי לא מדובר בעמונים כלל, אלא בעמלקים או בתושבי הר שעיר (אדום). קבוצה זו נקראה "עמונים" משום שחבריה התנכרו, שינו את שפתם והתחפשו בלבוש עמוני כדי להיטמע בהם. הסיבה להסוואה זו נובעת מכך שבאותה תקופה היו האדומים תחת שלטון ממלכת יהודה, והם ביקשו להילחם בישראל מבלי שיזוהו כמורדים [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, חומת אנך]. מגמת פניהם הייתה לפרוץ אל כרמי עין גדי, הממוקמים בסמוך לאזור מגוריהם המקורי של העמלקים [רש"י]. זיהוי זה נתמך בכך שבהמשך הפרק, תחת האזכור של ה"עמונים", מופיעים לפתע יושבי הר שעיר.
מנגד, יש המפרשים את הכתוב כפשוטו ומסבירים כי מדובר באומה נפרדת לחלוטין מ"בני עמון". לפי גישה זו, ה"עמונים" הם עם שנקרא על שם מקום מושבו, וככל הנראה התגורר באחוזות הסמוכות לממלכת עמון [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
גישה נוספת מציעה פתרון טקסטואלי, ולפיו יש לקרוא את המילה בהיפוך אותיות כ"מעונים" – אומה מוכרת ששכנה באזור בשם "מעון" [רד"ק, מצודת דוד, חומת אנך]. הרד"ק אף מציין כי זהו הפירוש הנכון ביותר מבחינת הפשט.
גישה ייחודית משלבת בין הפשט למבנה הגיאוגרפי, ומסבירה כי אכן מדובר בעמונים כפשוטם, אלא שבאותה תקופה היגרו קבוצות מתוכם והתיישבו באזור הר שעיר, ולכן הם מזוהים בהמשך הכתובים כיושבי ההר [מלבי"ם].