מלך יהודה ומלך ישראל משלבים כוחות למען מיזם כלכלי וימי משותף, מתוך מטרה להפיק רווחים ממסעות מסחר. וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ משמעו שיהושפט מלך יהודה חבר לאחזיה מלך ישראל, והשניים יצרו שותפות לבניית צי אוניות [מצודת דוד]. הרקע לשותפות זו נובע מיתרונותיה הגיאוגרפיים של כל ממלכה: בעוד שלממלכת ישראל הייתה גישה נרחבת לים התיכון, לממלכת יהודה הייתה גישה לים סוף. שיתוף הפעולה נועד לאפשר מסע ימי מסחרי לכיוון דרום, אל עבר דרום ערב, מזרח אפריקה או הודו, מסע שעשוי היה להניב רווחים כלכליים עצומים [ביאור שטיינזלץ].
מטרת בניית האוניות הייתה לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ. ניסוח זה, המופיע בספר דברי הימים, בא להבהיר כי המונח "אוניות תרשיש" המופיע בספר מלכים מתייחס לאוניות שהיעד שלהן הוא ההפלגה לתרשיש [מלבי"ם]. בניית האוניות התבצעה בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר, שכן שם היה ממוקם החוף והנמל. עם זאת, המיזם המשותף לא צלח בסופו של דבר; האוניות שנבנו בשותפות נשברו לבסוף באותו הנמל בעציון גבר, כפי שמתואר במקבילה בספר מלכים [מלבי"ם].