קריאה פשוטה של הכתוב מעלה תמיהה כרונולוגית בולטת, שכן מן הנתונים עולה כי המלך החדש היה מבוגר מאביו בשנתיים. על פי הכתובים, יהורם האב הלך לעולמו כשהוא בן ארבעים בלבד, ואילו בנו מתואר כאן כבן ארבעים ושתיים. בנוסף, בספר מלכים נכתב כי הוא היה בן עשרים ושתיים בעת המלכתו. סתירה זו, יחד עם ייחוס האם לסבה במקום לאביה, מעסיקה רבות את המפרשים.
לגבי גילו של אחזיהו, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים בֶּן־אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אינן מתארות את גילו הביולוגי של המלך, אלא מניין שנים היסטורי של תקופה מסוימת [ביאור שטיינזלץ]. מניין זה סופר ארבעים ושתיים שנה מאז שנגזרה גזירת כליה על מלכות בית דוד, גזירה שהחלה ביום שבו התחתן יהושפט מלך יהודה עם בתו של עמרי מלך ישראל. מכיוון שאחזיהו נהרג לבסוף יחד עם מלך ישראל, שנות מלכותו נקשרות ונספרות לפי קץ שושלת בית עמרי [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
לעומת גישה זו, יש הסבורים כי דרך מדרשית זו רחוקה מן הפשט, ומציעים פתרונות אחרים. גישה אחת מסבירה כי יהורם האב למעשה חיה הרבה יותר מארבעים שנה, אלא ששנות מחלתו הקשה ונפילתו בידי האויבים לא נספרו כשנות מלכות רשמיות. לפי קו מחשבה זה, אחזיהו אכן הומלך בחיי אביו כשהיה בן עשרים ושתיים, וכאשר אביו מת לבסוף, אחזיהו היה בן ארבעים ושתיים [רד"ק]. גישה פרשנית אחרת, המבוססת על מבנה הטקסט, טוענת כי יש לחבר את סוף הפסוק הקודם לתחילת פסוק זה. לפי קריאה זו, המספר ארבעים מתייחס בכלל לגילו של יהורם האב בעת שחלה, עת שבה תפס אחזיהו את השלטון במקומו [מלבי"ם].
באשר למשך זמן שלטונו, המילים וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם מצביעות על כך שאחזיהו ניהל את הממלכה בפועל עוד בחיי אביו החולה במשך שנה או שנתיים, אך מלך באופן עצמאי ומוחלט במשך שנה אחת בלבד לאחר מות האב [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].
לבסוף, הכתוב מציין כי וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת־עׇמְרִי. במקומות אחרים מפורש כי עתליה הייתה בתו של אחאב, בנו של עמרי. הפרשנים מסבירים כי במקרא מקובל לכנות נכדים כבנים, ולכן היא מיוחסת לסבה [רד"ק, מצודת דוד]. ייתכן גם שעמרי הוא זה שגידל אותה ולכן נקראה על שמו [מצודת דוד], או שהכוונה היא לשיוכה המשפחתי, שכן שושלת מלכי ישראל כולה נקראה על שם עמרי מייסדה [ביאור שטיינזלץ].