שלטונו של אחזיהו מאופיין בהידרדרות מוסרית עמוקה, שנבעה מהשפעה משפחתית ישירה ומתמשכת. המילים כִּי אִמּוֹ הָיְתָה יוֹעַצְתּוֹ לְהַרְשִׁיעַ מצביעות על אמו, עתליהו, כגורם המרכזי למעשיו הרעים. עתליהו, שכבר הואשמה בעבר בהחטאת בעלה יהורם, המשיכה להפעיל את אותה השפעה הרסנית גם על בנה [ביאור שטיינזלץ], ורשעותה היא שעמדה בבסיס חטאיו [רלב"ג].
בחינת הפסוק מעלה הבחנה בין התנהלותו האישית של המלך לבין הנהגתו הציבורית [מלבי"ם]. המילים גַּם־הוּא הָלַךְ מתייחסות לחייו הפרטיים, שבהם אימץ את דרכי בית אחאב בעקבות עצת אמו. במקביל, גם כמנהיג הכלל הוא בחר לעשות הרע בעיני ה', וזאת בהשפעת יועציו מבית אחאב שהמשיכו לכוון את דרכו לאחר מות אביו, וייעצו לו עצות שהובילו לבסוף לאובדנו והשחתתו [רלב"ג, מלבי"ם].