לאחר מות בנה, עתליהו מנצלת את ההזדמנות כדי לבסס את שלטונה כשליטה יחידה ומחסלת את כל מי שיכול היה לטעון לכתר. מסע הרג זה ממשיך את מעשי בעלה יהורם, שכבר השמיד חלקים ממשפחתו קודם לכן [ביאור שטיינזלץ]. חורבן זה נצפה מראש ברוח הקודש על ידי דוד המלך, שהתפלל על הדור השמיני משלמה המלך שבו עמדה עתליהו להכחיד את כל זרע המלוכה, וביקש להושיע את משפחתו כדי שיישאר ממנה שריד [רש"י].
הפרשנים מתמקדים במשמעות הפעולה וַתְּדַבֵּר. בעוד שמשמעותה הבסיסית היא השמדה והריגה, בדומה למילה המקבילה בספר מלכים "ותאבד" [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מ"דבר" (מגפה) ומעידה על אופן המיתה. לפי גישה זו, עתליהו לא הוציאה את בני המלוכה להורג באופן ישיר, אלא המיתה אותם באמצעות סם המוות, מאכלים מורעלים או כישוף [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. רש"י אף מדייק מתוך השוואה לכתיב בספר מלכים כי בני המלוכה לא מתו מיד, אלא סבלו ייסורים ממושכים ודעכו לאיטם ממחלות שהביאה עליהם, בדומה לאנשים הגוועים לאיטם ברעב.
בנוסף, הצירוף לְבֵית יְהוּדָה מתפרש בפשטות כתיאור שייכות, כלומר היא השמידה את זרע הממלכה של בית יהודה [מצודת דוד].