סופו של מלך יהודה מגיע לנקודת הכרעה דרמטית, שבה נחתמים ימיו במנוסה, לכידה ומוות, המותירים את ממלכתו במשבר מנהיגותי עמוק.
הכתוב מפרט כי יהוא חיפש את אחזיהו ולכד אותו בשעה שהיה מִתְחַבֵּא, כלומר מסתתר [מצודת ציון]. מאחר שבספר מלכים מופיע תיאור שונה מעט לגבי מיקום לכידתו ומותו של אחזיהו, מציעים המפרשים דרכים שונות ליישב את הכתובים. גישה אחת מסבירה כי אחזיהו נורה בחצים כבר בעת מנוסתו ונפצע קשה, עד כדי שיתוק שהוגדר כמעין מוות. משם נשאו אותו עבדיו כדי להסתירו בשומרון, אך אנשי יהוא מצאו אותו, הביאו אותו אל יהוא, ורק אז הומת סופית [רד"ק]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי סדר האירועים היה הפוך: תחילה ברח אחזיהו לשומרון והסתתר שם, ולאחר שיהוא הרג את קרוביו בדרך, נס משם ונלכד לבסוף באזור מגידו, שם הומת [מלבי"ם].
לאחר מותו, מציין הכתוב וַיִּקְבְּרֻהוּ. בניגוד ליורם בן אחאב שגופתו הושלכה על פני השדה, לאחזיהו נעשה חסד אחרון של כבוד [ביאור שטיינזלץ]. יהוא התיר לעבדיו של אחזיהו לקחת את גופתו לירושלים כדי לקברו בקבר הראוי לו עם אבותיו [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. הכבוד הזה ניתן לו משום שהיה בֶּן יְהוֹשָׁפָט. אף על פי שהיה למעשה נכדו של יהושפט ולא בנו, נכד נחשב כבן [מצודת דוד], וזכותו של יהושפט, המלך הצדיק שדרש את ה', היא שעמדה לאחזיהו במותו.
סופו של הפסוק מתאר את הריק השלטוני שנוצר: וְאֵין לְבֵית אֲחַזְיָהוּ לַעְצֹר כֹּחַ לְמַמְלָכָה. המפרשים מסכימים כי לא נותר יורש עצר בוגר המסוגל להנהיג, שכן הילדים שנותרו מזרע המלוכה היו קטנים מדי [רד"ק, מצודת דוד]. מעבר לכך, יהוא חיסל את כל בעלי המעמד והכוח ביהודה, כולל בני אחיו של אחזיהו, מתוך חשש שמא יקום מישהו מזרעו של יהושפט וינקום את דם בית אחאב [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. חוסר האונים של בית אחזיהו נבע גם מהיעדר תמיכה עממית, שכן צבא יהודה לא נחלץ לעזרתו משום שרק תושבי ירושלים תמכו במלכותו [מלבי"ם]. מצב זה של חולשה מוחלטת והיעדר מנהיגות הוא שסלל את הדרך לעתליה לתפוס את השלטון בכוח ולהשמיד את שאר זרע המלוכה [רד"ק, מלבי"ם].