דברי הימים ב, פרק ל״ג, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שהבטיחו לכם דבר נפלא, אבל הציבו לכם תנאי ברור כדי שתקבלו אותו? ה׳ נתן בעבר הבטחה מיוחדת למלך דוד ולמלך שלמה, לפיה עם ישראל יוכל לשבת בארצו בביטחון. כשה׳ אומר וְלֹא אֹסִיף לְהָסִיר אֶת רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֶעֱמַדְתִּי, הוא מתכוון להגיד שתקופת הנדודים הסתיימה. בני ישראל כבר לא יהיו נוודים שעוברים ממקום למקום כפי שהיה לפני שנכנסו לארץ, אלא יוכלו להישאר באדמתם בשקט ובשלווה. אבל להבטחה הזו היה תנאי: רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת את כל מצוות התורה. ה׳ מזכיר את ההבטחה הזו דווקא עכשיו מתוך כאב, בגלל המעשים של המלך מנשה. מנשה בחר בדרך לא טובה וגרם גם לעם לחטוא, ולכן התנאי הופר. בגלל שהעם לא שמר על החלק שלו בהסכם, הנוכחות של ה׳ התרחקה מבית המקדש, והם יצטרכו בצער רב לעזוב את הארץ ולצאת לגלות.