דברי הימים ב, פרק ל״ג, פסוק ו׳

נתקלתם פעם במישהו שעושה מעשים לא טובים לגמרי בכוונה, רק כדי להרגיז? כאן אנחנו קוראים על מלך שעזב לגמרי את הדרך הטובה ושקע בעבודה זרה. הוא פרץ את כל הגבולות של עבודת ה׳ ועשה טקסים אסורים של כישוף וטומאה. למשל, הוא עבד לאליל שנקרא מולך, מעשה שנקרא הֶעֱבִיר אֶת־בָּנָיו בָּאֵשׁ. בנוסף, הוא השתמש בהרבה מאוד כשפים כדי לנסות לגלות את העתיד. הוא היה וְעוֹנֵן, כלומר ניסה לנחש מה יקרה לפי הצורה של העננים בשמיים או לפי חילופי העונות. הוא גם השתמש באוֹב וְיִדְּעוֹנִי, שזה ניסיון להעלות רוחות של אנשים שמתו כדי לשאול אותם שאלות על העתיד. המלך לא עשה את הדברים האלה בטעות, אלא הוסיף עוד ועוד חטאים על גבי הפסלים שכבר יצר, והכל במטרה אחת ברורה: להכעיס את ה׳ בצורה הישירה ביותר.