סיפור לכידתו של מנשה הוא תוספת ייחודית שאינה מופיעה בתיאור המקביל בספר מלכים [מלבי"ם]. נראה כי אירוע זה לא היה מלחמה כוללת שנועדה להשמיד את מנשה, אלא תקיפה מוגבלת שיזמו שרי אשור שישבו באזור, אשר הוכתרה בהצלחה [ביאור שטיינזלץ].
באשר לאופן הלכידה, הפרשנים נחלקו בביאור המילה בחוחים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בטבעות, קרסים או זיקים שנועדו במקור למשוך חיות רעות ולהובילן בעל כורחן. כלים אלו חוברו לפניו של מנשה, הן כאמצעי לכידה פיזי והן כדי להשפילו ולבזותו. מנגד, יש המפרשים כי בחוחים הם למעשה מבנים מבוצרים וחזקים שאליהם נמלט מנשה ובהם ניסה להסתתר מפני רודפיו [רלב"ג]. מבחינה לשונית ומסורת הטקסט, יש להקפיד על קריאת המילה באות בי"ת, בניקוד חולם וחסר וי"ו, ולא באות כ"ף כפי שניתן היה לטעות ממקומות אחרים במקרא [מנחת שי].
לאחר לכידתו, אסרו את מנשה בנחשתים, שהן שלשלאות עשויות נחושת שבהן היו כובלים פושעים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מבחינת הקריאה, האות נו"ן במילה זו נהגית בצורה קלה [מנחת שי]. כבול בשלשלאות אלו, הוליכו אותו בבלה, אל העיר בבל, כדי שיעמוד שם למשפט וייתן דין וחשבון על מעשיו לפני מלך אשור [ביאור שטיינזלץ].