שקיעה מוחלטת בחטאים של עבודה זרה וכל המתלווה אליה מביאה לפריצת כל הגדרות של עבודת ה'. המעשים כוללים פולחנים אכזריים ופנייה לכוחות טומאה וכישוף.
המונח הֶעֱבִיר אֶת־בָּנָיו בָּאֵשׁ מתייחס לעבודת האליל מולך [מצודת דוד]. בנוסף לכך, נעשה שימוש נרחב במעשי כשפים [מצודת דוד]. כך למשל, המילה וְעוֹנֵן מתארת הגדת עתידות על פי התבוננות במראה העננים או בחילופי העונות, בעוד שהפעולות של אוֹב וְיִדְּעוֹנִי עניינן העלאת רוחות של מתים במטרה לדעת את העתיד [ביאור שטיינזלץ].
תשומת לב מיוחדת ניתנת לכתיב של המילה וְיִדְּעוֹנִי, אשר נכתבת בפסוק זה בכתיב מלא עם האות וי"ו, בניגוד לרוב המקומות בתנ"ך [מנחת שי]. תוספת האות אינה מקרית, אלא באה לבטא את העובדה שהחוטא הרבה לעשות רע והוסיף חטאים על גבי הפסל שכבר עשה קודם לכן [רש"י]. ריבוי מעשים אלו נועד להכעיס את ה' באופן הישיר והבוטה ביותר.