סיכום ימיו של מנשה מפנה את הקורא אל המקורות ההיסטוריים שבהם תועדו יתר מעשיו, פניותיו לה' ודברי התוכחה שהופנו אליו. הפרשנים מבארים כי הַחֹזִים הם הנביאים, אשר דיברו אליו ואף העלו על הכתב את פירוט חטאיו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הצירוף הִנָּם עַל־דִּבְרֵי מלמד שכל המאורעות הללו כתובים ומתוארים בהרחבה בספר דברי הימים של מלכי ישראל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילה וּתְפִלָּתוֹ, מובאת הבחנה [מלבי"ם] בין שתי תפילות שונות שנשא המלך. התפילה המוזכרת בפסוק זה היא התפילה הראשונה שהתפלל בעודו נתון במאסר. תפילה זו מוגדרת כתפילת חול, והיא לא נכנסה לכתבי הקודש אלא נשתמרה בספרים החיצוניים. זאת בניגוד לתפילה מאוחרת וקדושה יותר שהתפלל לאחר שה' נעתר לו, אשר תועדה על ידי החוזים ונכללה בספר תהילים.