דברי הימים ב, פרק ל״ג, פסוק ט״ו

II Chronicles 33:15Sefaria

וַ֠יָּ֠סַר אֶת־אֱלֹהֵ֨י הַנֵּכָ֤ר וְאֶת־הַסֶּ֙מֶל֙ מִבֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְכׇל־הַֽמִּזְבְּח֗וֹת אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֛ה בְּהַ֥ר בֵּית־יְהֹוָ֖ה וּבִירוּשָׁלָ֑͏ִם וַיַּשְׁלֵ֖ךְ ח֥וּצָה לָעִֽיר׃

חשבתם פעם מה קורה כשמנסים לתקן טעות, אבל לא עושים את זה עד הסוף? המלך מנשה מחליט לחזור בתשובה ולתקן את המעשים שלו. הוא מתחיל לנקות את בית המקדש ואת ירושלים מעבודה זרה, ומסלק מבית ה׳ אֶת־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת־הַסֶּמֶל, כלומר את הפסלים של האלילים, וגם את כל המזבחות שבנה.


אבל הניקיון שלו לא היה מושלם. התנ"ך מספר שאת כל הפסלים הוא וַיַּשְׁלֵךְ חוּצָה. מנשה רק זרק אותם מחוץ לעיר, אבל לא שבר אותם לגמרי או העלים אותם מעיני האנשים. בגלל שהוא לא השמיד את הפסלים לגמרי, קרה משהו עצוב. כשבנו אמון גדל, הוא מצא את אותם הפסלים בדיוק במקום שבו אבא שלו זרק אותם, ונכשל וחזר לעבוד אותם.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ד
פסוק ט״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.