מערך השירה והנגינה במקדש שילב בין מיומנות מוזיקלית לבין השראה אלוהית, כפי שמשתקף בתיאור משפחתו של ידותון הלוי. בניו פעלו תחת הנהגתו, כאשר הנגינה עצמה שימשה ככלי לביטוי נבואי ורוחני.
הכתוב מונה את שמות בניו של ידותון: גדליהו, צרי, ישעיהו, חשביהו ומתתיהו, אך מסכם את מניינם במילה שִׁשָּׁה. פער זה, שבו נמנים חמישה בנים בלבד אך המספר הנקוב הוא שישה, זוכה למספר התייחסויות. גישה אחת מסבירה כי אשתו של ידותון הייתה מעוברת באותה עת, ודוד המלך צפה ברוח הקודש שהעובר עתיד להיות ראש משמר במקדש. בן זה הוא שמעי, שמוזכר בהמשך הפרק כמי שעלה בגורל העשירי, ולכן נספר כבר עתה [רש"י, מצודת דוד]. מנגד, יש המסבירים כי שמעי כבר נולד אך לא נמנה כאן בשמו משום שטרם הגיע לגיל שלושים, ואביו שירת והטיל גורל במקומו עד שבגר [מלבי"ם], או שפשוט הפך למשורר מן המניין רק בשלב מאוחר יותר [ביאור שטיינזלץ].
הבנים פעלו עַל יְדֵי אֲבִיהֶם, ביטוי שמשמעותו היא שהם ניגנו לצידו ובתמיכתו [רש"י], או שבהנחייתו ובהדרכתו הם למדו והשכילו לנגן בכינור [מצודת דוד].
פעילותו של ידותון מתוארת במילים הַנִּבָּא עַל הוֹדוֹת וְהַלֵּל. הפרשנים מסבירים כי נבואה זו משמעותה אמירת דברי שבח והודיה לה' מתוך השראת רוח הקודש [רלב"ג, מצודת דוד]. במסגרת זו, היו מנגנים בכינור מזמורים של הודיה, כדוגמת מזמורי "הודו" ו"הללויה" [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. לגבי המילה הוֹדוֹת, יש המציינים כי בחלק מן הספרים והנוסחאות היא נכתבה בכתיב חסר, ללא האות וי"ו הראשונה [מנחת שי].