חלוקת המשמרות של משוררי המקדש נקבעה באמצעות גורל, שתוצאותיו מפורטות החל מפסוק זה. הגורל קבע את סדר העבודה של הלוויים באופן בלעדי, ללא תלות בסדר הלידה הכרונולוגי של הבנים, תוך מעבר ודילוג בין משפחות הלוויים השונות [מצודת דוד, מלבי"ם].
הגורל הראשון, לְאָסָף לְיוֹסֵף, עלה בחלקו של יוסף, בנו של אסף. מיד לאחר מכן, המשמרת השנייה נפלה בחלקו של גְּדַלְיָהוּ הַשֵּׁנִי, שהיה בנו של ידותון.
הפסוק מסתיים במילים הוּא וְאֶחָיו וּבָנָיו שְׁנֵים עָשָׂר, המגדירות את מבנה צוותי השירה. הפרשנים מסכימים כי למרות שמשפט זה נכתב צמוד לשמו של גדליהו, הוא מתייחס גם ליוסף שהוזכר בתחילת הפסוק, ומאחר ששניהם מוזכרים באותו פסוק, הפירוט נכתב פעם אחת עבור שניהם. המילה וְאֶחָיו אינה מציינת בהכרח קרבת משפחה של אחים ביולוגיים, אלא מתארת חבורה מקצועית מאוגדת של משוררים [רש"י, מלבי"ם].
מפסוק זה נלמד הכלל לכל מערך השירה: כל משמרת הורכבה מקבוצה קבועה של שנים עשר לוויים. חלוקה זו משלימה את החשבון הכולל של המשוררים המומחים, שכן עשרים וארבע משמרות המונות שנים עשר איש כל אחת, מרכיבות יחד את הסך הכולל של מאתיים שמונים ושמונה לוויים [רש"י, מצודת דוד].