ישעיהו, פרק כ״ז, פסוק א׳

ביום הדין הגדול עתיד ה' לדון ולהעניש את המעצמות שהרעו לישראל, וכאשר יִפְקֹד עליהן את עונשו, הוא יכה אותן בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, שהיא חרב בלתי נשברת, ארוכה וכבדת משקל המנחיתה מכה חסרת תקדים. נבואה זו משתמשת בדימויים של שלוש חיות מים אימתניות כדי לתאר את מפלתו המוחלטת של כוחן הצבאי של אומות שונות, או של ממלכה עולמית אחת השולטת בכל קצות הארץ. החיה הראשונה היא לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, תנין שגופו ישר כבריח הנועל את הים, המסמל אומה שולטת ומבוצרת, ואילו השנייה היא לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, נחש עצום הכורך את עצמו ומייצג מלכות שמעשיה עקומים או ששטחה נרחב. לבסוף, ה' יכה את הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם, דג עצום המסמל אומות באיים רחוקים או שליטים חזקים, ויש המוסיפים כי תיאורים אלו מרמזים גם על פגיעה בגוף שמימי קדמון המקיף את העולם.