ישעיהו, פרק כ״ז, פסוק ד׳

ה' מצהיר על רחמיו ואורך אפו כלפי עמו ומכריז חֵמָה אֵין לִי, שכן אין בו כעס פנימי ועמוק שיביא להשמדתם. כאשר האויבים, המדומים אל שָׁמִיר שַׁיִת שהם מיני קוצים, באים להשחית את הכרם בַּמִּלְחָמָה, ה' מביע משאלה ושואל מִי יִתְּנֵנִי לצאת נגדם. הוא מבקש כי אֶפְשְׂעָה בָהּ, יפסע וידרוך על הקוצים, ואז אֲצִיתֶנָּה יָּחַד כדי להבעיר ולשרוף את כולם באש. מנגד, ניתן להבין את הפסוק כתיאור היפותטי, ולפיו אילו ה' אכן היה פועל מתוך כעס על עמו שהצמיח קוצים, הוא היה פוסע פסיעה אחת בכרם ושורף את כולו באש בבת אחת.