הדימוי הבוטני של כרם או עץ שנגדע אך שב ומלבלב, משמש כאן כדי לבטא את כוח ההישרדות והפריחה של העם. דרך שלבי הצמיחה השונים – החל מהשרשה נסתרת באדמה ועד לפריחה גלויה שממלאה את העולם כולו – מובטחת לעם תקווה של גדולה, כבוד וישועה.
המילה הפותחת הַבָּאִים זכתה לשלוש גישות פרשניות מרכזיות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בקיצור של הביטוי "בימים הבאים", כלומר הבטחה לעתיד לבוא [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא, שטיינזלץ]. גישה שניה קושרת את המילה להמשך דימוי הכרם מהפסוקים הקודמים, ורואה בה תיאור של הגפנים והנטיעות הבאות וצומחות מתוך השורש [מלבי"ם]. גישה שלישית, היסטורית, מפרשת את המילה כהתייחסות לעבר, אל בני יעקב "הבאים" למצרים [רש"י, חומת אנך, צאינה וראינה]. לפי דעה נוספת, הכוונה היא בכלל לבנים [אבן עזרא].
סביב הגישות המרכזיות לזמן הפסוק מתפצלת הבנת התהליך כולו. הפרשנים הרואים בפסוק נבואת גאולה לעתיד, מסבירים כי לאחר הגלויות והחורבן שבהם נראה היה שהכרם חרב ונותר ממנו רק שורש, העם עתיד להשתקם. ה' יסלק את הקוצים, והעם יַשְׁרֵשׁ, כלומר יעמיק את שורשיו בארץ מלמטה, ולאחר מכן יָצִיץ וּפָרַח (יוציא ציץ, יצמיח ויפרח) מלמעלה, כך שהשפעתם וגדולתם יתפשטו למרחוק [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל, מלבי"ם, שטיינזלץ].
לעומתם, הפרשנים שרואים בפסוק תזכורת היסטורית, מסבירים שה' מזכיר לעם את חסדיו בעבר: כאשר משפחת יעקב ירדה למצרים, כוונתם הייתה רק להשריש מעט כדי לשרוד את הרעב, אך ה' ברחמיו הפסיק את הרעב וגרם להם להתרבות ולפרוח באופן חסר תקדים [רש"י, חומת אנך].
השימוש הכפול בשמות יַעֲקֹב ויִשְׂרָאֵל בפסוק משקף רובד נוסף של משמעות. יש המסבירים כי השמות מייצגים שני שלבים בהתפתחות האומה: "יעקב" מסמל את העם במצבו הדל והקטן, בשלב ההשרשה הנסתרת, בעוד "ישראל" מורה על מעלה, חשיבות ותפארת, השלב שבו העם פורח בגלוי [מלבי"ם]. פירוש אחר מחלק את השמות לפי הרכב העם: "יעקב" מייצג את המוני העם, או את הגרים שהצטרפו אליהם במצרים והם בבחינת הגוף והחומר, ואילו "ישראל" מייצג את הצדיקים והמעולים שבעם, שהם בבחינת הנשמה והפרח היוצא מתוך הפרי [אהבת יהונתן].
בסופו של התהליך, וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה. המילה תְּנוּבָה משמעותה פרי או צמחי השדה, והפרשנים מציינים כי מבחינה תחבירית חסרה כאן כ"ף הדמיון, כלומר פני תבל ימלאו "כתנובה" [רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא]. פני הארץ כולה יהיו מלאים מפריו הטוב של כרם יעקב [שד"ל, שטיינזלץ].